בסוף את רוצה לדעת שזה היה שווה את הזמן והתקציב

כי מעבר לכל הדיבורים על גיבוש, אווירה וצוות, יש פה שאלה מאוד פשוטה: האם הפעילות באמת שווה את ההשקעה?

כשאת מזמינה פעילות גיבוש לעובדים, את לא משקיעה רק כסף. את משקיעה גם זמן של צוות שלם. אנשים עוצרים עבודה, מפנים שעה וחצי או שעתיים, מגיעים לפעילות, ואת רוצה לדעת שהזמן הזה לא ילך לאיבוד.

את רוצה שהצוות יקבל משהו אמיתי מהמפגש הזה.
שיהיה כיף.
שיהיה מצחיק.
שאנשים ישתתפו.
שיקרה משהו טוב סביב השולחן.
ושבסוף גם את תוכלי להגיד לעצמך: כן, זו הייתה בחירה נכונה.

זה צריך לעבוד בחדר, לא רק להישמע טוב בהצעה.

לא עוד פעילות שכולם עברו כי צריך.
לא עוד משהו שנראה נחמד על הנייר ונפל בחדר.
אלא פעילות שנותנת תמורה אמיתית לזמן, לתקציב ולאמון ששמת בה.

וזה גם לא משהו שנשרף אחרי פעם אחת. אם תזמיני אותנו שוב, אפשר לבנות לצוות שלך סדנה אחרת לגמרי, עם משחקים אחרים, קצב אחר וחוויה חדשה.

יש לנו מאגר רחב של משחקים וצוות שיודע להתאים בכל פעם את הפעילות לקבוצה, למספר המשתתפים ולמטרה של המפגש.

כך שגם בפעם השנייה, או בפעם הבאה, זה לא ירגיש כמו שידור חוזר, אלא כמו חוויה חדשה בפני עצמה.

זה ההבדל בין פעילות שמסמנים עליה וי, לבין פעילות שהיית שמחה להזמין שוב.

פעילות טובה לא צריכה שידחפו אותה

אם כל כמה דקות צריך להגיד לאנשים “יאללה, תשתפו פעולה”, כנראה שמשהו בפעילות לא עובד.

אם צריך לבקש מהם להשתתף כל הזמן, משהו לא תפס.

בפעילות טובה לא צריך לרדוף אחרי המשתתפים. המשחק מושך אותם פנימה.

יש משימה. יש קלף. יש החלטה. יש סיכון קטן. יש ניסיון להבין מה האחרים חושבים. יש רגע מצחיק. יש מישהי שמפתיעה את כולם. יש מישהו שהיה שקט ופתאום נכנס למשחק.

החיבור לא קורה כי ביקשנו מהצוות “להתחבר”.

הוא קורה כי יש משהו אמיתי שמתרחש סביב השולחן.

במקום לדבר על גיבוש, פשוט נותנים להם משהו לעשות ביחד.

זה כל העניין. משחקים. חושבים. צוחקים. משתפים פעולה. מתחרים קצת. מגיבים אחד לשני.

ככה הדינמיקה נוצרת בטבעיות.

וזו בדיוק הסיבה שסדנאות גיבוש לחברות וארגונים יכולות לעבוד הרבה יותר טוב כשהן לא מנסות ליצור גיבוש בכוח, אלא פשוט מביאות לשולחן משהו מספיק טוב.

“משחקי קופסה? זה לא לילדים?”

זו שאלה לגיטימית לגמרי.

הרבה אנשים שומעים “משחקי קופסה” וחושבים ישר על ילדים, מונופול, טאקי או משחקים שלוקחים שעות. ואז ברור למה זה נשמע להם לא מתאים לעובדים.

אבל זה ממש לא מה שקורה אצלנו.

לא מונופול.
לא טאקי.
לא משחק שכולם כבר מכירים.

כשאנחנו מדברים על משחקי קופסה וקלפים חדשניים, אנחנו מדברים על משחקים מודרניים, חכמים, קצרים ומפתיעים. משחקים שהרבה אנשים בכלל לא מכירים, וזה חלק מהעניין.

עצם זה שהם לא מכירים את המשחק כבר יוצר סקרנות.

מה זה?
איך משחקים בזה?
מה אמור לקרות פה?
רגע, אני צריכה לנחש מה היא חושבת?
אסור לנו לדבר?
אנחנו משחקים נגד המשחק עצמו?
כדאי לקחת סיכון או לעצור?

זה משחק, אבל הוא לא ילדותי. אלה משחקים שמתאימים לאנשים בוגרים, לצוותים, לחברות ולארגונים.

הם יכולים לגרום לאנשים לקרוא שפת גוף, לשתף פעולה, לחשוב יחד, לקבל החלטות, לקחת סיכונים קטנים, לעבוד עם תקשורת מוגבלת ולצחוק בדיוק בגלל שזה לא מה שהם ציפו לו.

אנחנו חוזרים לשחק, אבל לא חוזרים לילדות.

אנחנו משחקים במשחקים שמתאימים לגיל, לאופי ולרמה של המשתתפים.

הקסם קורה ברגע שהקופסה נפתחת

זה לא סתם שהעסק נקרא משחקים מחוץ לקופסה.

ברגע שהקופסה נפתחת, קורה משהו בחדר. אנשים מבינים שהם עומדים לעשות משהו קצת אחר.

לא עוד ישיבה.
לא עוד מצגת.
לא עוד סבב היכרות.
לא עוד פעילות שמרגישה כמו חובה.

פתאום יש משהו על השולחן. משהו חדש. משהו שצריך לגלות. משהו שמפעיל סקרנות.

ופה מתחיל הקסם.

כי משחק הוא דבר מוכר. כולנו שיחקנו פעם. יש בזה משהו טבעי, פשוט ואנושי. אבל כשהמשחק עצמו חכם, מפתיע ומותאם למבוגרים, הוא מצליח לעשות משהו מאוד יפה: להחזיר אנשים למקום משחקי, בלי להפוך את זה לילדותי.

הצחוק אחר.
האינטראקציה אחרת.
התגובות אחרות.
אנשים מרשים לעצמם קצת יותר.

לא כי הכריחו אותם להשתחרר.

כי המשחק פתח להם דלת להיכנס פנימה.

משחקים חכמים, הסברים פשוטים בגובה העיניים

המשחקים שאנחנו מביאים יכולים להיות מתוחכמים מאוד ברעיון שלהם. יש בהם מנגנוני משחק מעניינים, מצבים חברתיים חכמים, הפתעות, שיתוף פעולה, תחרות בריאה ודרכים מקוריות לגרום לאנשים לתקשר.

אבל המשתתפים לא צריכים להרגיש את המורכבות הזאת.

הם לא באו ללמוד חוברת חוקים.
הם לא צריכים להכיר את המשחקים מראש.
הם לא צריכים להיות “אנשים של משחקים”.
הם לא צריכים להתאמץ כדי להבין מה קורה.

הם לא צריכים להכיר את המשחקים. בשביל זה אנחנו שם.

התפקיד שלנו הוא לקחת משחק חכם ולהנגיש אותו בצורה פשוטה. להסביר ברור. להדגים בקצרה. לוודא שכולם מבינים מה עושים. ואז לתת למשחק להתחיל לעבוד.

הרבה פעמים מי שאומרת בהתחלה “אני לא מכירה משחקים” או “אני פחות טובה בזה”, מגלה אחרי סיבוב אחד שהיא כבר לגמרי בפנים.

וזה לא במקרה.

זה קורה כי ההסבר נכון, הקצב נכון והמשחק מתאים לקבוצה.

זאת בדיוק הנקודה שבה סדנת גיבוש לעובדים הופכת ממשהו שאנשים חוששים ממנו למשהו שהם באמת נכנסים אליו.

משחקים מיוחדים דורשים צוות שיודע להנגיש אותם

לא מספיק להביא משחקים טובים ולשים אותם על השולחן.

המשחקים שלנו מיוחדים, חכמים ולפעמים גם מתוחכמים מאוד ברעיון שלהם. אבל כדי שהמשתתפים ייכנסו אליהם מהר ובכיף, צריך לדעת להסביר אותם פשוט, להדגים ברור, לבחור את המשחק הנכון לקבוצה ולראות מי כבר בפנים ומי צריכה עוד רגע.

כאן נכנס צוות ההדרכה של משחקים מחוץ לקופסה.

הצוות שלנו עובר הכשרות קבועות, מכיר את המשחקים לעומק ויודע לעבוד עם אנשים. לא רק להסביר חוקים, אלא להכניס את המשתתפים לעניינים בצורה נעימה, ברורה ובגובה העיניים.

מי כבר תפסה את המשחק.
מי קצת חוששת.
מי צריכה עוד הסבר קצר.
מתי להרים קצב.
מתי להחליף משחק.
ומתי פשוט לתת לקבוצה לרוץ.

אנחנו לא מניחים משחקים על השולחן והולכים. אנחנו מובילים את הפעילות.

אנחנו שם כדי להנגיש, להסביר, לדייק ולהחזיק אותה כמו שצריך.

וזה חלק גדול מהכוח שלנו: משחקים מיוחדים, יחד עם צוות מקצועי ומנוסה שיודע להפוך אותם לחוויה פשוטה, זורמת וכיפית.

אנחנו לא באים “להפעיל” אנשים בכוח.

אנחנו באים להכניס אותם למשחק בצורה טובה, פשוטה וכיפית.

מה קורה סביב השולחן כשהם נכנסים לזה?

כשהפעילות עובדת, רואים את זה מהר.

בהתחלה יש רגע של בדיקה. אנשים מסתכלים על המשחק. שואלים מה עושים. מנסים להבין. קצת צוחקים, קצת נזהרים.

ואז מתחיל הסיבוב הראשון.

פתאום מישהי לוקחת סיכון.
מישהו מנסה לקרוא את כולם.
מישהי שהייתה שקטה אומרת משהו שמצחיק את כל השולחן.
מישהו מגלה שהוא ממש תחרותי.
הקבוצה מנסה לפתור משהו יחד.
מישהי מתעקשת על מהלך וכולם מתווכחים איתה בחיוך.

ואז זה כבר קורה.

הטלפונים פחות מעניינים.
השיחה נפתחת.
הצחוק מגיע לבד.
אנשים משתתפים בלי שמבקשים מהם להשתתף.

אם בסוף מבקשים עוד סיבוב, זה עבד.

זה לא קסם במובן המסתורי.

זה פשוט שילוב נכון של משחק טוב, הסבר טוב, קבוצה וצוות שיודע להחזיק את כל זה נכון.

וזה בדיוק מה שמבדיל בין עוד פעילות נחמדה לבין גיבוש צוותים שבאמת מרגישים אותו בחדר.

כמה ארגון נדרש ממך? הרבה פחות ממה שנדמה לך

עוד חשש גדול של מי שמארגנת פעילות גיבוש לעובדים הוא כל הבלגן מסביב.

מה צריך להכין?
איפה עושים את זה?
כמה ציוד צריך?
מי מסביר?
מי דואג שכולם ישתתפו?
כמה עבודה זה יפיל עלייך?

אז הנה התשובה הפשוטה: ממש לא הרבה.

את לא צריכה להפיק אירוע.
את לא צריכה להמציא פעילות.
את לא צריכה ללמוד משחקים.
את לא צריכה להסביר חוקים לעובדים.
ואת לא צריכה לדאוג לבד שהקבוצה תזרום.

תאריך, שעה, מקום, שולחנות וכיסאות. את השאר תשאירי לנו.

בפועל, כל מה שצריך הוא מקום נעים לשבת בו, שולחנות, כיסאות ומפות.

את קובעת תאריך, שעה ומקום.

אנחנו מגיעים עם כל השאר: משחקי קופסה וקלפים חדשניים, ציוד, הסברים, הנחיה וצוות מקצועי שיודע להכניס את המשתתפים לעניינים.

זה מתאים גם בתור פעילות גיבוש במשרד, בחדר ישיבות, בחלל משותף או בכל מקום שיש בו שולחנות נוחים וכיסאות מסביב.

את דואגת למסגרת.

אנחנו דואגים שכל השאר יעבוד.

למה שעתיים עושות הבדל?

יש פעילויות קצרות שיכולות לעבוד מצוין.

למשל, מהלך פתיחה של 90 דקות יכול להתאים למפגש קצר, לטעימה טובה, לפתיחה של יום צוות או לפעילות ממוקדת.

אבל אם את רוצה פעילות גיבוש לעובדים שבאמת תאפשר למשהו חברתי להיפתח, מהלך חברתי של 120 דקות הוא בדרך כלל הפורמט המדויק יותר.

ולא סתם קוראים לו מהלך חברתי.

בשעתיים יש יותר זמן להיכנס לעניינים.
להתחיל ממשחק אחד.
להשתחרר.
לעבור לעוד משחק.
לתת גם למי שבהתחלה קצת מהססת להיכנס בקצב שלה.
לאפשר לצחוק, לשיחה ולדינמיקה להתפתח.

90 דקות יכולות לפתוח את הקבוצה.

120 דקות מאפשרות למשהו חברתי באמת לקרות.

לא בצורה כבדה.
לא כמו תהליך ארגוני עמוק.
פשוט מספיק זמן כדי שהקבוצה תעבור ממצב של “טוב, נראה מה זה” למצב של “רגע, עוד סיבוב”.

ומה אם מדובר בצוות קטן?

לצוותים קטנים יש יתרון גדול.

בקבוצה קטנה יותר, כל אחת מרגישה חלק. יש מקום לכולם. קל יותר לדבר, לצחוק, להגיב ולהיכנס למשחק בקצב אישי.

לכן פעילות כזאת מתאימה מאוד גם לסדנת גיבוש לצוות קטן.

אפשר לקיים אותה אצלכם במשרד, בחדר ישיבות או בכל מקום מתאים. אבל לצוותים קטנים יש גם אפשרות להגיע אליי למודיעין, לפעילות באווירה ביתית, אינטימית ונעימה.

המקום כבר ערוך לפעילות: שולחנות משחק, עשרות משחקי קופסה וקלפים, שתייה חמה או קרה בהתאם לעונה, כיבוד קל, בייגלה, עוגיות לצד הקפה וחניה נוחה.

זו אפשרות טובה לצוות שרוצה לצאת מהמשרד, אבל לא רוצה להיכנס להפקה גדולה.

פשוט מגיעים, יושבים, משחקים, צוחקים ונותנים למשהו אחר לקרות סביב השולחן.

איך יודעים שזה עבד?

בסוף, זה די פשוט.

את מסתכלת על האנשים ורואה אם הם שם.

לא בטלפון.
לא מחכים שזה ייגמר.
לא משתתפים רק כי לא נעים.
לא יושבים בצד בזמן ששניים עושים את כל העבודה.

אלא משחקים.
צוחקים.
מתלבטים.
מגיבים.
מדברים.
נכנסים לזה.

פעילות גיבוש טובה לא צריכה להרגיש כמו עוד חובה בלו״ז. היא צריכה לגרום לאנשים לשכוח לרגע שהם בכלל הגיעו ל“פעילות גיבוש”.

הם פשוט משחקים.

ובזמן שהם משחקים, הם גם מתחברים.

לסיכום: לא צריך לדחוף בכוח כשיש משהו טוב על השולחן

כשאת מחפשת פעילות גיבוש לעובדים, את לא מחפשת עוד פעילות לסמן עליה וי. את מחפשת משהו שיעבוד, שייתן תמורה אמיתית לזמן ולתקציב ושיגרום לך להרגיש שבחרת נכון.

משהו שלא ירגיש ילדותי.
משהו שלא ידרוש ממך להרים את כולם בכוח.
משהו שלא יהפוך לעוד שעה שבה אנשים יושבים עם הטלפון ומחכים שזה ייגמר.

במשחקים מחוץ לקופסה אנחנו עושים את זה דרך משחקי קופסה וקלפים חדשניים, הסברים פשוטים בגובה העיניים, צוות מקצועי והרבה רגעים שבהם אנשים מתחילים לשחק, לצחוק ולהשתתף בלי שצריך לדחוף אותם.

הקסם קורה ברגע שהקופסה נפתחת.

משם, תשאירי לנו להוביל את הדרך.

מחפשת פעילות שתתאים לצוות שלך?
אפשר ליצור איתנו קשר, לספר לנו כמה משתתפים צפויים ומה מטרת המפגש, ונעזור לך לבחור את המהלך המתאים.

– המאמר נכתב בלשון נקבה מטעמי נוחות, אך מיועד לנשים ולגברים כאחד –

רוצים להבין עוד לפני שפונים?
אפשר לעבור לעמוד שאלות ותשובות.